כתב: אבי מרום מילברגר
מוסכם על כל הגורמים במשק העבודה והעסקים כי פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, יתרונות רבים לו וכמעט ללא יוצא מן הכלל הוא עדיף לכל צד בסכסוך כאשר הוא מתגלה. אך יותר ויותר אנו נתקלים בסעיף בחוזים רבים אשר מראש קובעים תניית גישור או בוררות לפני הליכה לבית המשפט, אם זה ככלי ניהולי או כללי לקבלת החלטות מהותיות.
מעל לכל ספק הכלי הגישבורי הוא הכלי האידיאלי שכן בדרך כלל בעסקים הצדדים ברוב המקרים מכירים טוב האחד את השני ויש אכן תקווה מאוד גדולה שכבר בשלב הגישור חלק גדול מהסכסוכים וחוסר ההסכמות יכולים להגיע לידי פתרון, כיוון שבהליך הגישבור יש בכוחו של המגשר להחליט בכל שלב לעבור לשלב הבוררות סביר להניח שכח זה גם יגרום לצדדים לנסות להגיע לידי הסכמות ולו גם חלקיות, כמובן שאם הגענו לשלב הבוררות כי אז שוב התהליך הוא כבר הרבה יותר קצר ולו רק מהסיבה שהמגשר מכיר את רוב הפלוגתות ודעות הצדדים.
כאן אנו מגיעים לשאלה העיקרית, איך מכניסים הליך זה לחיי היום יום שלנו בעסקים.
לדעתי האישית מתוך ניסיון של כ-45 שנה בעסקים, ברגע שציבור אנשי העסקים גדולים כקטנים יהיו מודעים ויותר חשוב יאמינו במוסדות גישבור ו/או במגשברים כי אז תושג מטרה כפולה – הקטנת העומס על בתי המשפט והקלה על חייהם של העסקים. והשאלה מעמיקה עוד יותר איך משיגים מטרה זו. לדעתי יש להתחיל את החינוך ל Med-Arb כבר בשלב מוקדם אפילו של בית הספר היסודי.
כבר בשנות הלימוד הראשונות של ילדנו הם נתקלים בקונפליקטים כאלה ואחרים שלא פעם נגמרים "לא נעים".
לדעתי יש ללמד את המורים מה שניתן לקרא דו- שיח גישבורי(הכשרות אלה צריך שיעשו על ידי מגשברים בעלי ניסיון הן בגישבור כמו גם בהוראה). הדו-שיח הגישבורי אמור להיות מבוסס על ערכים של אמפתיה ואכפתיות בשלב הגישורי של הדו-שיח כאשר מעצם תפקידו ברור לתלמידים שבסופו של דבר המורה בכל שלב בדו-שיח הופך לבורר.
בסקר שערכתי בין 25 מורים בבתי ספר יסודי 22 מהם הסכימו שבמידה והיה להם פעם בשבוע שעה שבה התלמידים באופן חופשי היו יכולים להעלות נושאים "בלתי פטורים" בפני כל פורום שהוא שבראשו יושב מגשבר רבים מהריבים היו נפתרים.
בקרב מורי חטיבת הביניים רק 5 הביעו את דעתם בנושא כאשר רק אחת טענה שכלי גישבורי לא היה פותר סכסוכים בכיתה ובוודאי סכסוכים בין כיתתיים.
בתיכון שוב מתוך 30 מורים רובם מאמינים שכלי גישבורי בבית הספר, ראשית ילמד את התלמידים לחשוב אחרת ורק 3 מורים היו נגד.
כאשר המורים והתלמידים יחוו את הליך הדו-שיח הגשבורי אשר יאפשר למורים להיות קשובים לצרכי התלמידים ולראות את הדברים מנקודת מבטם של התלמידים והתקשורת בין הצדדים בבית הספר תשתפר , גם כאשר המורה יכריע בן צדדים , החלטתו תהיה מקובלת על כולם.
החשוב מכל בסופו של דבר הוא שינוי דרך החשיבה כאשר בית הספר הוא המגרש המתאים ביותר להתחיל כיוון זה שהרי המחנך הוא תמיד בעל הסמכות גם להכריע ולתת "פסק".
בטוחני שתלמידים שיחוו דו-שיח גישבורי מוצלח בבית הספר השתמשו בכלי זה גם בשרותם הצבאי כחיילים ובוודאי כמפקדים לא כל שכן כאשר יצאו לשוק העבודה והעסקים.
היום אחוז ההצלחה של גישורים המגעים מבתי המשפט הוא כ 20%.
לדעתי יש לכך כמה סיבות: החשובה שבהן היא עצם העובדה שהקונפליקט הגיע לשולחנו של המגשר לאחר שהוגשו כבר התביעות וכל צד ניפח בעצמו ובעצת עורכי דינו את טענותיו והמפגש הראשוני לפני הסמל והדגל היה מאוד טעון.
סיבה לא פחות חשובה היא עצם העובדה שאם פרוץ הקונפליקט הצדדים ברוב המקרים פסקו מלתקשר ממש והקשר בניהם היה בעיקר בחילופי האשמות וכתבי דין.
והסיבה החשובה ביותר לטעמי היא חוסר האמצעים והכוח של המגשר לעבור לשלב של בירור או בוררות בפלוגתאות ובמידה רבה כיוון שלמגשר חסך בידע וניסיון לעבור לשלב שבו יש להפעיל על הצדדים לחץ אם כי מתון ליישב את הסכסוך , אך אם החינוך הנכון והכלים הנכונים צדדים בכל שלב בחייהם יפתרו קונפליקטים בצורה קלה יותר וכולם כולל בתי המשפט יצאו נזכרים
וכאן אני מגיע למסר החשוב ביותר בנייר זה. אם והיה ונצליח לחנך את העם היושב בציון ראשית לחשוב גישבורית והעיקר להתרגל בהתנהלות השוטפת לפנות לגישבור כבר ברגע פרוץ הסיכסוך אפילו עוד לפני פני למייצג משפטי כי אז כל הגורמים ללא יוצא מן הכלל , הצדדים ראשית כול המדינה וכל הצדדים השלישיים יצאו נזכרים.
